ניגרונדו וגיפיטי מבקרים

לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו במסעדה שלא תכננו להגיע אליה, וזה בדיוק מה שקרה לנו כשבאנו לשווארמה של רונן. ריח השווארמה כבר רדף אותנו לאורך הרחוב, אבל אז – הפסקת חשמל. בלי אורות, בלי שווארמה, ועם בטן מקרקרת, נאלצנו לחפש פתרון אחר. כך מצאנו את עצמנו ב"בנדורה". בואו נדבר תכל’ס: הבשר, שהוא לב ליבה של המסעדה, היה יבש. לא יבש קצת – יבש כמו מדבר שלא ראה מים. ואם זה לא הספיק, שום שנכנס למנה הוסיף טעם מוזר, משהו בין כוסברה ל"אני לא שייך לכאן". מצד שני, הלימון הכבוש היה הפתעה חיובית – חמיצות מאוזנת ומרעננת שהצליחה להחזיר מעט צבע לפנים. ומה עם התוספות? הצ'יפס היה פושר, לא חם ולא פריך כמו שצריך. רק החציל הצטיין – הוא יצא רותח, עסיסי, וטעים. אבל גם הוא לא היה מושלם – חסרה לו קריספיות שהייתה מעלה אותו לדרגת מנה מנצחת. אז מה למדנו מהחוויה? לפעמים עדיף לחכות לחשמל של רונן, גם אם זה אומר עוד כמה דקות של רעב. ציון סופי: 5 מתוך 10 – בעיקר בזכות הלימון הכבוש והחציל הרותח. בתמונה- השווארמה שנלקחה מאיתנו